חייה של פעוטה שנולדה עם הידרוצפלוס (הצטברות נוזלים במוח) ניצלו הודות לשימוש בתאי גזע מדם טבורי שנשמרו עם לידתה. כך סבורים הרופאים וההורים של התינוקת.

בשנים האחרונות ניתנה תשומת לב רפואית רבה לדם טבורי. הוא מופק מחבל הטבור של התינוק מיד לאחר הלידה. הליך שימור הדם הטבורי אינו זול ורוב ההורים לעולם לא יעשו שימוש בדם שנשמר עבור ילדיהם. אולם, ישנן משפחות שמוכנות להשקיע כדי שתהיה להן גישה לתאי הגזע מהדם הטבורי, רק למקרה שיעלה הצורך.

משפחה אחת מאוקלהומה מאמינה שחיי בתם ניצלו הודות לכך ששמרו את הדם הטבורי שלה.

באביב של שנת 2008 ג'ף ואיימי הנדריקס היו חרדים ונרגשים לקראת הלידה של בתם. בסקירת אולטרסאונד שגרתית, הרופא אבחן כי העובר סובל מהידרוצפלוס קשה. נוזל השדרה של התינוק הצטבר בתוך הגולגולת. עם התקדמות ההיריון של איימי המומחים ראו יותר נוזלים ופחות רקמת מוח. המשפחה הוכנה לנכויות קשות. חודשיים לפני המועד הצפוי ללידה, הנוזלים הצטברו במהירות רבה ונוצר צורך מיידי לילד את התינוק.

ב- 26 לאוגוסט 2008 נולדה פרקר אליזבת. משפחתה שמרה את דם חבל הטבור שלה. איימי אמרה, "חשבתי שיש בזה משהו מאוד מבטיח, ואם לא הייתי אוספת את תאי הגזע מהדם הטבורי של בתי לעולם לא הייתי סולחת לעצמי".

הימים הבאים לאחר לידת בתם היו מלאים בחוסר וודאות. ראשה של פרקר היה בגודל ראשו של פעוט, סימן לנזק פנימי לרקמת המוח. מומחה לרפואת האם והעובר, ד"ר צ'רלס מיראבל, ליווה את בני הזוג במהלך ההיריון והלידה.

המקרה של פרקר היה קשה ומסובך. ד"ר מיראבל הסביר, "הדבר דומה לניפוח בלון. כאשר הבלון מתרחב כל מה שסביבו נלחץ. כאשר אתה מוריד לחץ מהמערכת אינך יודע למה לצפות". הרופאים החדירו צינורית (שאנט) לראשה של פרקר לניקוז הנוזלים. ראשה של התינוקתהחל לקטון באיטיות, והרופאים חיכו לראות כמה רקמת מוח תישאר.

איימי שיתפה: "רופא היילודים אמר לי שבתי לעולם לא תתפתח מעבר לגיל הינקות" .

המומחים במאגר הדם הטבורי סיפרו לבני הזוג הנדריקס אודות טיפול ניסיוני בבית החולים לילדים של אוניברסיטת דיוק. במסגרת הטיפול הרופאים הכניסו בעירוי תאי גזע מדם טבורי לילדים חולי שיתוק מוחין. בני הזוג הנדריקס ארזו את בתם בת החודש ומזוודה מלאה בתקווה ונסעו לדיוק.

באמצעות עירוי פשוט לתוך הווריד, הרופאים החדירו את הדם הטבורי של פרקר חזרה לגופה. החוקרים מאמינים, כי תאי הגזע מגיעים לאיזור בגוף בו הם נזקקים ומתחילים בתיקון הנזק. פרקר כיום בת 3. לאחר שני טיפולים בתאי גזע וטיפול התפתחותי שגרתי היא כמעט ולא סובלת מעיכובים קוגניטיביים. היא חדה כתער. אין לשכוח ששליש ממוחה נהרס בעיקרו של דבר.

נוירולוג, ד"ר מריו קולמן עוקב אחר ההתפתחות שלה ומנסה לאתר בעיות נוירולוגיות. ד"ר קולמן אמר, "אם אתה מתבונן בסריקת המוח שלה ולאחר מכן אתה מסתכל עליה, יש בהחלט הבדל גדול בין מה שאתה רואה לבין מה שאתה מצפה לראות".

הרופאים זהירים בהסקת מסקנות רפואיות אודות הטיפול בתאי גזע שעברה פרקר. אין קשר מוכח. כל העדויות הן נסיבתיות. ואף על פי כן, בהתמודדות עם האבחנה ההרסנית, נראה שמשפחת הנדריקס הצליחה לנצח את הסטטיסטיקה!

מבוסס על מאמר באתר http://kfor.com/