אמיתי נולד ב-8 בספטמבר 1998 ותוצאות בדיקות הדם שאישרו באופן חותך כי הוא חולה בפנקוני
סי הגיעו ביום בו חגגו לו ששה חדשים.

רק אמונה גדולה בכוחו של המדע אפשרה לשרון הררי ולבעלה להציל את חיי בנם, שנולד כשהוא סובל ממחלה גנטית קשה הגורמת לקריסת המערכת החיסונית ולמוות.

 משיחות עם רופאים ומניסיונם של אחרים היה ברור גם להם שבתוך זמן לא רב יתחיל מח העצם של אמיתי לקרוס, והסיכוי היחיד שיכול לתת לו סיכוי הוא השתלה.
המשפחה המורחבת משני הצדדים נבדקה, אבל לא נמצא אף תורם בעל סיווג רקמות מתאים. ההורים פנו למאגרי מח עצם בעולם. מכיוון שהתרומה היא מזר, קיים סיכוי של 70% שהשתל יידחה והילד ימות.

כדי להפחית את אחוזי הסיכון לעשרה אחוזים, התורם צריך להיות אח או אחות של הילד ובעל סיווג רקמות זהה לשלו. שרון הררי הבינה שהיא חייבת להרות וללדת כדי להציל את בנה.

רגע לפני שהיה מאוחר מדי, זה הצליח.

"ב- 3 בינואר 2002 נולדה הבת. עם הלידה נאסף דם חבל הטבור, הועבר לבנק הדם הטבורי בביה"ח "שיבא" עבר תהליך של הפקת תאי אב והוקפא עד ליום ההשתלה. תאי הגזע שהופשרו נמצאו תקינים והוכנסו למזרק גדול. חמש דקות לא יותר ותאי האב מדם חבל הטבור של עלמה נשטפו לתוך גופו של אמיתי יחד עם שלש שנים וחצי של אימה. אמיתי ניצל."
 
 
 לכתבה "הסיכוי האחרון" שהתפרסמה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות ב- 11.02.2005  הקליקו כאן
 
 
 
 
 
 
 

.