concept-pic-science
נוצר ב- 19 מרס 2013

מחקר אמריקאי חדש מראה, שסיכויי ההחלמה לאחר השתלת מנת דם טבורי יחידה טובים כמו בהשתלת מנה כפולה, וסותר את ההנחה המקובלת שכמות התאים הקטנה יחסית במנת דם טבורי יחידה פוגעת בסיכויי ההחלמה והכפלת המנה מעלה את הסיכויים.


ילדים שעברו השתלה כפולה, סבלו יותר ממחלת שתל נגד מאחסן (GVHD) חמורה.
המחקר נערך במרכז הרפואי האוניברסיטאי של מינסוטה במיניאפוליס.


ההישרדות לא גברה בקרב ילדים החולים בסוגים שונים של סרטן דם לאחר השתלה של שתי מנות דם טבורי בהשוואה להשתלה ממנה בודדת. בקרב 224 ילדים הנמצאים במחקר קליני בשלב 3, אחוז ההישרדות הכללי לאחר שנה היה 71% לאחר השתלה ממנה בודדת של דם טבורי ו- 65% לאחר השתלה משתי מנות של דם טבורי.

כל יתר התוצאות היו דומות, מלבד שני דברים:
1. שכיחות נמוכה יותר של התאוששות בטסיות דם לאחר השתלה כפולה.
2. שכיחות נמוכה יותר של מחלת שתל נגד מאחסן חמורה (דרגה 3-4) לאחר השתלה בודדת.

כך דיווח ד"ר ג'ואן א. וגנר בשם הרשת למחקרים קליניים בהשתלות דם ומוח עצם במפגש השנתי של האגודה האמריקאית להמטולוגיה.

עבור חולים שאין להם מנת דם טבורי בודדת בעלת מינון תאים "מספיק", "מנה כפולה של דם טבורי הייתה טובה כמו, או חלופה מתאימה למנה היחידה", הוא אמר. "הדבר אפשר לנו להגדיל את הניסיון בהשתלות".

אחד מהחסרונות העיקריים של השתלת דם טבורי היא שמנות המכילות מינימום של 107X2.5 תאים מגורענים לק"ג משקל גוף של החולה, אינן תמיד זמינות. מספר תאי הגזע האופטימליים להשתלה אינו ברור, אולם כמות התאים הינה גורם חשוב המשפיע על היקלטות השתל, או על יכולת התאים להיקלט ולשרוד.

מחקרים חלוציים הראו שעירוי של שתי מנות דם טבורי בעלות התאמה גנטית חלקית הינו בטוח, דבר שהוביל את החוקרים להניח כי כמות גדולה יותר של תאים המושגת באמצעות השתלה של שתי מנות דם טבורי, תהיה מתורגמת להישרדות מוגברת. כך מסביר ד"ר וגנר, המנהל המדעי של מחקר קליני בילדים ומבוגרים בתכנית להשתלות דם ומוח עצם במרכז הרפואי האוניברסיטאי של מינסוטה במיניאפוליס.

בתקופה שבין דצמבר 2006 לפברואר 2012, חוקרים ב- 32 מרכזי השתלות גייסו 224 חולים בגילאים 1-21 שנה, עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL), לוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), לוקמיה של תאי הרג טבעיים (natural killer cell leukemia), לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) או בתסמונת מיאלודיספלסטית (MDS).
לכל החולים היו זמינות לפחות שתי מנות של דם טבורי, בכל אחת מהן הייתה התאמה של 4 מתוך 6 לחולה ו- 3 מתוך 6 בין המנות.

החולים חולקו בצורה אקראית ועברו השתלה של מנה בודדת (113 חולים) או מנה כפולה (111 חולים) של תאי גזע מדם טבורי. בכל המחקר, 2.7% מהחולים בקבוצה שעברה השתלה בודדת ו- 1% בקבוצה שעברה השתלה כפולה עברו לקבוצה השניה. רק 1.8% מהחולים בשתי הקבוצות לא עברו השתלה.

הקבוצות היו מתאימות מבחינת גיל, מין, מוצא, מצב תפקודי ומצב המחלה. קצת יותר ממחצית החולים סבלו מ- ALL.

לאחר מעקב חציוני של 25 חודשים, 92% מהחולים היו בנסיגה מהמחלה, כש- 60% מתוכם היו בתקופת נסיגה שנייה או עוקבת.

ספירת הנויטרופילים התאוששה ביום 42 ב- 86% מהחולים שהיו בקבוצה שעברה השתלה כפולה וב- 89% בקבוצה שעברה השתלה ממנה בודדת של דם טבורי. התאוששות טסיות הדם לאחר 6 חודשים הייתה נמוכה באופן משמעותי בקבוצה שעברה השתלה כפולה (66% לעומת 76%).

שיעורי מחלת השתל נגד המאחסן (מדרגה 2-4) היו כמעט זהים בשתי הקבוצות לאחר 100 ימים (56% לעומת 57%). ועבור מחלת GVHD כרונית לאחר 1 שנה (28% לעומת 31%), למרות שתת אוכלוסייה בקבוצה שעברה השתלה כפולה חוותה יותר מקרים של GVHD מדרגה 3-4 (23% לעומת 14% בקבוצה שעברה השתלה ממנה אחת).

נקודה חשובה נוספת, נרשם סיכון נמוך ביותר של חזרת המחלה הקשורה להשתלה לאחר מתן הטיפול בדם טבורי, בהשתלה כפולה או בודדת (14% לעומת 12%).

הישרדות ללא המחלה לאחר שנה מהטיפול הייתה דומה בשתי קבוצות. 64% בקבוצה שעברה השתלה כפולה לעומת 68% בקבוצה שעברה השתלה ממנה אחת של דם טבורי.

ד"ר וגנר אומר, כי המספר הממוצע של תאים מגורענים של 107X3.9 בקבוצה שעברה השתלה בודדת ו-  107X 7.2 בקבוצה שעברה השתלה כפולה, לא הייתה מספקת כדי להבחין בשינויים בהישרדות הכללית. "כנראה שיש צורך במינון גבוה בהרבה כדי להבחין בשינויים אלו", הוא אמר.

עדיין, הוא ציין כי שיעור ההישרדות הכללי והיקלטות השתל שנצפו בשתי הקבוצות גבוהים יותר מכפי שהיה צפוי בהתבסס על הנתונים ההיסטוריים הכוללים את המחקר בהשתלות דם טבורי (COBLT). במחקר דווח על שכיחות מצטברת של התאוששות נויטרופילים והיקלטות טסיות דם של 80% ו- 50% והישרדות כללית של 67.4% בילדים עם ממאירויות המטולוגיות, למרות מינון תאי חציוני של 107X 5.1.

הסבר אפשרי אחד, הוא הציע, הינו משטר הכנה חדש לפני ההשתלה הכולל הקרנה כלל גופית של cGy 1320 וטיפול בציקלופוספמיד 120 מ"ג/ ק"ג משקל גוף, אך המחליף את הטיפול המדכא חיסון ע"י נוגדנים נגד לימפוציטים (equine antithymocyte globulin) ששימש במחקר של COBLT ב-  fludarabine (Fludara) 75 mg/m2. כל החולים קיבלו בנוסף ציקלוספורין ו- mycophenolate mofetil כטיפול מונע למחלת השתל נגד המאחסן.

"מה שהדבר מראה לנו הוא שלא רק ההשתלה הכפולה יתכן והועילה למספר חולים, אלא גם טיפול ההכנה טרם ההשתלה ששיננו במקביל באוניברסיטת מינסוטה", אמר ד"ר וגנר.

הוא גם הדגיש ממצאים דומים ממחקר שהשתתף בו לאחרונה, שדיווח על סיכונים השוואתיים של התאוששות נויטרופילים, תמותה הקשורה בהשתלה ותמותה כללית לאחר השתלה כפולה מדם טבורי והשתלה בודדת במינון מספק ב- 409 חולי לוקמיה מבוגרים.


שותפים עסקים   מקבוצת טבורית
mircas clal-briut tarya cord blood   logotaburitlogo-taburiton